עומר מלמוד
21.5.1941 - 12.01.2017
ניר מלמוד
גלי מלמוד
מורשת אבא
להילחם ולא לוותר
להיות אופטימי ולא לקטר
להירתם תמיד למשימות
לא להגיד "אי אפשר לעשות"
מכיר את כולם כולם אותך מכירים
בכל מקום מוצא חברים
את הארץ מכיר כאת כף ידך
גם בחו"ל מסתדר כאילו היה שלך.
בלעדייך לא הייתה בריכה במושב
ומי ינחה את הטקסים עכשיו ?
לבריכה מי יקפוץ בחצות "כי זה לא מאוחר"
רק לבדוק שהכל מתקתק למחר.
בעבודה, השירות מעל לכל
בחופשים שבתות ובימי חול.
שבעים שנה של ריצות ומשימות
לא עצרת לנוח או אפילו לחלות
עכשיו אתה נח קבור בארון
תורנו לומר "תם טקס יום הזכרון"
אבא
היו ירידות והיו עליות מה שבטוח מאוד התקרבנו בשנים האחרונות
אין יום שלא דיברנו אין יום שלא התכתבנו
כול כך רציתי שתבוא לבקר אי שם בקנדה הרחוקה
שתיראה כמה טוב לי פה
איך הבנות המתוקות גדלו וכמה אושר הן מביאות לי
שתכיר את החברות המדהימות שלי
את הסביבה שאני גרה
שנטייל ברחבי קנדה אני ומשפחתי אתה ועמליה
שניצחק ונשיר שרי ארץ ישראל שכול כל אהבת
אבל לא הגעת ולא הספקת
והחלום פיתאום התפוצץ ונעלם
אבא הייתה הבן אדם הכי אופטימי ועקשן שאני מכירה
לא האמנת אפילו לא לשניה שהמחלה המגעילה תנצח במחלמה אבל לצערנו גם אותך היא ניצחה גם אותך היא לקחה
אהבת את החיים את הטיולים ובעיקר את העבודה
שעד הדקה האחרונה היתה כול כך חשובה לך
דיברת ותיזזתה את כול מי שרק היה אפשר רק שהכול ימשיך לעבוד
אני זוכרת איזה רגע שרציתי לדבר איתך וטל אמר שאתה לא מסוגל ואז צחק ואמר
עם הייתי איזה בלנית של מקווה אז הוא בטוח היה מדבר איתך ושנינו צחקנו
העבודה החזיקה אותך לאורך כול הדרך ומה עכשיו יהיה עם העבודה ומי ימשיך את חלומך מצתערת אבל עוד אין לי תשובה
אני מאמינה שבציפורי כולם הממומים השארת חותם בכמה תחומים
בריכת ציפורי וכמובן מנחה הטקסים עם .קולך המדהים
בטוחה אני שתחסר להרבה אנשים
אבא שוב אני רוצה להגיד לך תודה שהוספת לנו משפחה מדהימה שאין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה לכול אחד ואחת מהם
הם אהבו תמכו ונתנו הכול מעצמם עד הדקה האחרונה
מבטיחה לשמור איתם על קשר הם ניכנסו לכולנו ללב ולנשמה ואין ספק שהיתה לך את הבחירה הנכונה
כמה קשה לכתוב פיתאום מילים שכול הדף מתמלא בכתמים של דמעות וכבר קשה לראות
כולם פה התכנסו להגיד לך שלום בפעם האחרונה
ואני את קולי נתתי לנעמה גופי אומנם נימצא בקנדה הרחוקה
אבל ליבי איתכם עם כולכם ובעיקר איתך
אז תנוח על משכבך בשלום ללא רופאים ובתי חולים ללא טיפולים וניתוחים רק אתה עצמך והשקט שסורר שם בפנים
ואנחנו פה כולנו תמיד ניזכור ולא נשכח
תודה על הכול
אוהבת המון המון גלי
מורן מלמוד
עומר
אף אחד מאיתנו לא כול כך אוהב להקריא ,כמו שאתה יודע
ואתה תמיד סגרת את הפינה הזאת בשבילנו
ועכשיו כשחשבנו מי יקריא פה זו היתה עוד נקודה מיני רבות שבהן עלתה
תחושת החור שהשארת אצלנו
בחודשים האחרונים כשהלכת ודעכת טל נעמד לצידך וטיפל בך במסירות
יוצאת דופן ללא גבולות ניסינו לעשות כל מה שיכולנו בשביל שהיה לך טוב
ונעים ובימים האחרונים כשכבר לא היית אתה איחלנו לך שתשחרר
וכששיחררת פתאום באמת נשארנו פה בלעדייך ואז ורק אז
פתאום הבנו שאנחנו לא כל כך יודעים מה זה אומר ובעיקר נדהמנו לפתע
כמה התחושה היא לא רק שלנו נדהמנו לחוות בכמה אנשים נגעת
כמה אנשים נצמדו אליך ולא רצו לשחרר היתה לך יכולת נדירה לגעת באנשים
ולהתחבר אליהם
ועכשיו נשאר לנו לאט לאט ללמוד מה זה אומר להיות בלעדייך
אני אהיה בשביל טל המשפחה הכי טובה שאני רק יכולה ואתה תישאר אתנו
בכל מיני חורים שלא יתמלאו באמת ויישארו שלך בלב שלנו
אוהבים אותך מאוד
שי מלמוד
עמר אחי הצעיר
כל כך מוזר לי להספיד אותך,אדם אוהב חיים שקשה היה להאמין שרגע כזה יגיע , תמיד על הכל,כן גם על המוות,ואיני יכול לשכוח איך הרמת לי טלפון אמרת כך "תמיד רצתי אחריך להשיגך וסוף סוף זכיתי לי יש סרטן ולך אין " כך פשוט בלי מרירות ויאוש כאילו מדובר בשפעת קלה או בעוד בדיחה מני רבות שהיינו מחליפים בנינו
נולדת בשיאה של מלחמת העולם במאי 1943
לילדות מאושרת בכפר גלעדי בית תינוקות ,פעוטון,גן מלחמת השיחרור ,
וגלות בחיפה שם אני הייתי בן משפחה היחיד בסביבה ,קבוצת שיבולת ותמיד היית במרכז החבורה ההורים היו עסוקים בהקמת המדינה וברבים מהערבים אני זה שהלך להשכיבך לישון בבית הילדים וצריך להחליט מתי תפסיק אתה וישציקה ואסא לדהור לאורך המסדרון רק עוד פעם אחת וכך נוצר בנינו קשר עמוק שנימשך לאורך השנים
בשנת 55 קבלו ההורים החלטה חלוצית ירדו לאילת ואמך הקימה שם בית ספר שאתה בן ה 13 המבוגר שבו
ואבא עסק בניסיונות חקלאיים כשחזרתם התייתמתה מאימך ותמיד דברת בשבחה של רעיתי ברכה שהיא בעצם גידלה אותך ושמשה לך כאמא ספר ,צבא טירונות נחל במחלקה של הגרעין ביתר , כל כך רחוק מתפיסת עולמך ולמרות זאת ורבים מהם נשארו ידידך לכול החיים חזרת הביתה עבדת במטע אך
באופייך היית אמרגן מה שהוביל אותך מהר מאוד לריכוז תרבות בכפר גלעדי
וכמובן שר הטקסיים המשפחתיים והמשכת כך גם בציפורי ,
נישואים למאיה שלושה ילדים ניר גלי וטל ובנית בית קבע בציפורי ושוב השכול מכה בך, מאיה חולה בסרטן ונאבקת בו בגבורה כ 8 שנים עד מותה ,אך לא איש כמוך ירים ידיים ולימים הכרת את עמליה ובניתם זוגיות לתפארת
כאשר אבא היה בימיו האחרונים ישבנו ליד מטתו ואמרת לי, האפיקורס הזה אפילו לא יכול לבקש עזרה ממי שמעולם לא האמין בקימו והנה דווקא לך יש נקודות זכות אצלו ,על אף שהלכת בדרכי אבינו בנושא האמונה דווקא שם מצאת את פרנסתך ובעקשנות אין קץ פתחת מכשיר לטיהור מקוואות בעולם של אדמורים ורבנים והמכון לטכנולוגיה לפי ההלכה ואפשרת לאלפי משתמשים להנות מטבילה במים נקיים וטהורים והנה על אף נקודות הזכות ,
חלית גם אתה בסרטן ,מבחינתך תקלה קטנה שהנה הכל נגמר ואתה חוזר לחיים רגיליים ,
לפני שבועיים עוד אמרת לי שנימאס לך ואתה מתחיל לחזור לשגרת חייך
ואתה הולך לתת הרצאה בקורס מפעילי ברכות ונהלת דיון ארוך עם שניים מאנשי ציפורי על חזרתך לפעילות ציבורית במושב ,והאופטימיות הזאת החזיקה אותך עד 4 ימים לפני הסוף ,דבר אחד אני יכול להבטיח לך תפקידך כשר הטקסים המשפחתיים לא ישאר מיותם ויש כבר מי שנכנס לנעליך
, תנחומינו לילדים ,לנכדים,לעמליה ומשפיתה נוח בשלום על משכבך ואנו נמשיך בשמחת החיים שהורשת לנו
שלומית בן גויה
לעיתים הדממה היא הרעש הכי חזק
דממת המוות שמביאה איתה מחשבות
רגשות סוערים סותרים המלווים בעצב בסיסי ותחושת געגוע למה שהיה ומה שחסר
לעיתים הדממה היא הרעש הכי חזק
כי אדם כמוך עומר שעובר דרך ייסורים חוצה גבולות יכולת אנושית
נישאר שותק לא מתלונן ולא נותן לנו לדעת מה כואב מה אתה צריך עומר? מה אתה חושב
כול כך רציתי לפתוח איתך הכל ולשאול אתה פוחד עומר? ורק
כשעצמת את עיניך והיית רדום העזתי לומר אל תפחד אנחנו איתך כל הזמן לא נעזוב
ידעתי רגעים יפים וטובים איתך ימי שמש ריגשית
בהם לימדת אותי לפתור תשבצי הגיון
ומיד כמו כל דבר במשפחתי הדבר הפך לתחרות אובסיסיבית מי יסיים ראשון
קיבלתי ממני הודעות בשעות בהן כבר ישנת רק כדי להוכיח לך שהפעם ניצחתי אני
ואתה התמוגגת מאושר ובמרוצת הזמן הפכת אותי לשותפת סוד אמיתית
ביחד יכולנו לאמא שלי בעקיצות ובסרקסטיות שלמדת די מהר
תמיד הצדקת אותי גם שלא צדקתי כי שותפות איתך היא שותפות טוטאלית
יצאנו לטיולים שרנו שירים אכלנו שתינו פשוט חיינו חיים פשוטים של משפחה
את ילדיי ראית כנכדיך והשארתי אותם במשמורתך לא פעם כי תמיד
אמרת כן ,את בן לימדת לפתור תשבצים משיר התמוגגת באופן קבוע
ואיתן (איתו) הוא כבר לגמרי היה שלך אמצת מילים שלו כגון פופקן{פוקפורן} לא
חזרת מהסופר בלי לקנות לו חבילה וחיכית לרגעים שאגיע אליכם כדי
לספר לי בעיניים בוהקות על מעליליו של זה ,לא פלא שכל הנכדים אמרו בלכתך
שהרגישו שהיית סבא עבורם
ניהלנו שיחות מלב אל לב שלעיתים ליבך היה שבור ולעיתים שלי
הבנת את מצוקותי ותמיד נתת לי להרגיש שהצדק עמי
ניסיתי לעזור לך במה שיכולתי לאורך השנים ובתקופה האחרונה ייעצתי לך
וכאבתי את כאבייך נדמה לי שקוראים לזה חברות אמיצה
כמי שאבדה אבא מיוחד במינו שיש לו מקום במשפחה השמור למלכים
קשה להסביר כמה קשה היה לקבל רגשית את נוכחותך
ובאיזו קלות כמעט מכעיסה נכנסת ללב של כולנו בלי טיפת מאמץ פשוט היית אתה
אהבנו אותך כמו שאוהבים משפחה
לא התביישת להזדקק לאמא שלי והצגת את חולשותך בגאווה
נתת לה תחושה של מלכה אמיתית כיבדת אותה והערכת מאוד את חוכמתה הרבה
עמדת בכל משימותיה גם אם מלאו דף שלם וגם אם היית אחרי יום עבודה
תמיד דאגת לה בפניה ומאחורי גבה וחשבת עליה גם בשעתך הקשה
נדמה לי שקוראים לזה אהבה
היה בטוח עומר שגם היא אהבה אותך אומנם אני היא הכותבת
אך אומר בשמי ובשם אחיי יפעת ומיכאל
שכפי שהיא הצילה אותך הצלת אותנו אתה
נתת לנו 11 שנים יפיפיות מחוסרות דאגה לאמא שעבורנו היא עולם
אהבת אותה כפי שאהבנו אנו דאגת לה כפי שדאגנו אנחנו
ושמרת עליה יותר טוב מאשר ההינו אנו שומרים עליה
הסתכלנו עליך כעל זכייה בפייס ולמזלנו הספקנו לומר זאת לך בקול רם
וברור. ואכן כך היית אדם ישר הגון רחב לב נעים אוהב כל אדם
והכי חשוב אוהב את אמא שלנו
ידעת את מקום ההודיה בחיים ותמיד זכית לומר תודה
פעמים רבות התקשרת אלי והודית לי גם על שטות שעשיתי
בחודשיים האחרונים כשהקושי כבר היה כבד מנשוא התקשרת אלי במיוחד
רק כדי לומר לי תודה על התמיכה שלנו בך
אתה עומר איש המילים הגדול לא ידעת את נפשך והרגשתי איך
אתה באמת לא מוצא את המילים אולי בפעם הראשונה
עניתי לך ואומר גם עכשיו שמבחינתי אדם מקבל את מה שהוא נותן
ואתה עומר נתת כול כך הרבה, לך התודה
ובאותה נשימה ברצוני להודות לשני חברי הטובים ביותר למסע החיים הגדול
ולקרב האחרון בו הוכרעת אשר לקחו חלק גדול ממני והיו לך
למשען ברגעיים הקשים ביותר
אמא יקרה ואהובה שלי לרגעיים היה נדמה שלקחת על עצמך יותר משיכולת
אך הוכחת שוב שכוחך יכול לך ומשימת החיים היא העומדת בפניך
ולאורה את הולכת
אבי בעלי באמת ובתמים האדם הרחום והחנון ביותר שאני מכירה עד יכולת
נתינה אינסופית ולב השמור למלאכים על שליוות את עומר ברגעיו הקשים
וההית נאמן לו עד נשמתו האחרונה
החיים הם מסע ובדרכנו נקרים חברים
בהתחלה מכירים אחר כך מטיילים ובסוף ניפרדים
זכות גדולה נפלה בחיקי לצעוד לצידך
ובטוחה אני שטבעות נשמתך אשר הותרת
יהדהדו בליבי וילוו אותי בהמשך דרכי
כמוני כך גם אחרים
נוח על משכבך בשלום עומר אהוב והיה בטוח שהותרת אחריך שדות ירוקים
שלומית עמרם בן גויה
שולי שגב
שכן
לפני קצת יותר מ 38 שנים ,הגענו יחד לכאן, לציפורי להתחלה של חיים חדשים
בית ליד בית ,חלונות סמוכים זה לזה ,שומעים הכל,יודעים הכול,נפגשים על הדשא,מגדלים את הילדים ביחד
בית ססגוני,עם בריכת שחיה ,גקוזי,ערבי שירה ופעילות תרבותית מסביב לבריכה כשאתה
מנצח על האירועים.
חולמים על חקלאות
שותפים ל 11 דונם ראשונים בהן זרענו עגבניות ,בונים סככה משותפת
מנסים לגדל שיטה סכינית יחד,ניסיונות לגידולים שונים כמו בצל לזרעים,עושים הכל ביחד
עומר השכן כך קראנו לך ,בננו הבכור הוא עומר,וכך היה לנו עומר ,ועומר השכן
עומר השכן כקיבוצניק לשעבר, היית ונישארת עד יומך האחרון נאיבי,מה שעלה לך
לא אחת במחירים גבוהים
לא אחת השיחות שלנו נסובו על הצורך להיות יותר ממולח ומתוחכם
אני מנסה לנתב אותך יותר לכיוונים אלו אך אתה תמיד בשלך
הייתה אדם ישר,אנושי,חברותי מאד מאד כל החברים וכל המשפחה שלנו מכירה אותך
משנים ארוכות של חברות שהיא מעבר לשכנות
מושב ציפורי חייב לך הרבה היית תמיד הרוח החיה.
המושב כולו זכה להינות מכישורי ההנחיה והקריאה שלך בטקסים ובחגים
תמיד התנדבת לכל פעילות
קשה וכמעט בלתי אפשרי לדמיין טקס או חג בלי שאתה המנחה והקריין
עומד עם חולצה הלבנה ומקריין ברהיטות ובקול רם
שנים חלמנו יחד על הקמת בריכה בציפורי,היית חבר בוועדות בריכה רבות עד
שסוף סוף נבנתה הבריכה,ואז היית בהתנדבות כמובן המנחה המקצועי והרוח החיה
מהיום שהבריכה תוכננה
למרות המחלה גם בקיץ האחרון היית מתייצב יום יום לבדוק את איכות המים
ההפעלה והתנהגות הרוחצים באכפתיות ובמסירות ובאהבה
הילדים גדלו ועזבו את הבית ולאחר פטירתה של מאיה ואחרי שהכרת את עמליה
חילקת את זמנך בין כפר יחזקאל וציפורי
היית מקפיד להגיע כמעט מידי בוקר לציפורי
כל קיץ שניר ומשפחתו הגיעו לארץ ,דאגת להכין את הבית והחצר למסדר המפקד
ולזמן קצר הבית היה מתמלא באורחים רבים ארוחות ושמחה גדולה
בשנים האחרונות לאחר שעזבת את עבודתך כשכיר ופתחת עסק עצמאי
פיתוח מטהרי המים במקוואות
ראית ברכה בעמלך סוף סוף הבאת את כישורך לידי ביטוי נהנת ופרחת מעיסוקך זה
הייתה לנו מסורת של שיחות בוקר,כמעט יום יומית שנינו קמים מוקדם
אתה בדרך כלל בדרך לציפורי ואני בדרכי לעבודה בשיחות הבוקר היה דיווח על מה
שקורה בבריכה בקיץ,היינו מחליפים חוויות מערבי שירה משותפים אליהם הלכנו
טיולים,מקטרים על הנעשה בארץ,מחליפים את הממשלה ,פוליטיקה בארץ ובמושב
היתה לנו שפה פרטית מיוחדת משלנו מעיין הסתלבתות וירידות האחד על השני
שהקרובים לנו מכירים היטב
לפני 3 שנים בדרך של הומור הצלחתי לשכנע אותך בעזרתה של עמליה להתקין מזוזות בבית
אך כמובן שגם הן לא עזרו בשמירה עליך ועל בריאותך
קשה לנו להאמין שאנו נפרדים ממך ושהמשפחה למודת הסבל מהמחלה
האיומה שוב ניפגעה ממנה
זהו זה תם פרק
פרק חיים ,פרק שכנות ,סיפורים חוויות וחברות
נשארה חברות הילדים
נזכור אותך כאדם ישר אמין וחבר
אבי מדינה
עומר
זוג ידיים עובדות שמי שמביט בהם רואה את עמל כפיך ושרטוטים של פני הארץ.
קיבוץ אדמה ומים אלו היסודות שלך.
חריצות אין סופית המאפינת את דור תש"ח, שאיפה לחדשנות כיאה לדורנו.
בכל אותם שנים שהכרנו ומקרוב, נשארת תמיד ענב מסביר פנים לי ולכל הסובבים אני תלמידך, גאה על כך מבין מאות ואלפים אחרים.
רבים הם גם מבין אלו שהגיעו היום לכאן.
אתה אוצר עצום של ידע ללא תחליף
אהבתי את הציניות שלך לכל דבר בחיים לצד בדיחות רבות ויותר מכל את האופטימיות .
חסר היום ועוד תחסר זמן רב.
שמח שהכרתי אותך מאושר שהצלחתי להיות איתך גם ברגעיך האחרונים, עצוב היום.
עומר אתה הולך למקום ירוק וטהור המים שם זורמים בו עד אין סוף.
כך היו חייך סביב המים והטהרה.
נוח בשלווה מכל מכאובך , איש יקר.
מבקש את רשותך רק היום
לקרוא לך ,..... אבא.
אושרת
עומר
?איך אפשר להכיר באמת אדם
רק כשהוא נרתם לעזור באכפתיות רבה במסירות ואהבה
בשיחה טלפונית שגלי כבר היתה בקנדה
וטיפלנו בדברים האחרונים שלה בארץ
שוחחנו כמה פעמים בטלפון
בשיחה איתך תוך שאני קשובה לדברך שמעתי בקולך דאגה לילדה שלך
דביקות במטרה לפתור את הבעיות את ההבנה של החיים
שהמערכת כמה שהיא משומנת ומצד שני אטומה ולא תוכל לתקן דבר
גלי גיסתי זכית באבא מדהים
שמאחורי הקלעים פעל דאג ותמך והיה שם בשבילך
אדם עם חוכמת חיים רבה
שמחתי להכיר אותך עומר